פסק-דין בתיק ת"ק 35308-06-11

לפניי תביעה בגין נזקי רכוש לקטנוע של התובע בעקבות תאונת דרכים אשר אירעה ביום 14.7.2008

1.      התובע נסע על קטנוע בכביש איילון צפון, כאשר הוא סטה לכיוון השוליים; הנתבע נסע עם קטנוע בשוליים, כאשר הנתבע פגע עם הקטנוע שלו בקטנוע בו נסע התובע.

2.      גרסאות הצדדים בכתבי הטענות:

גרסת התובע בכתב התביעה: "התאונה אירעה שנסע התובע בכביש איילו צפון ופתאום, בעת הנסיעה, נכנס לתוך עיניו התובע גרגר של לכלוך. האירוע גרם כאב לתובע והפריע בנהיגה. התובע בדק במראה האם הכביד פנוי ואינו מפריע לתנועה מצד ימין, סימן פניה ימנית ופנה לכיוון האי תנועה. כעבור כמה שניות לאחר העצירה, לפתע, האופנוע הנתבע אשר נסע על שולי הכביד על מנת לעקוף את הפקק, פגע בקטנוע של התובע" (סעיף 3 לכתב התביעה; ההדגשה אינה במקור, י.נ.).

גרסת הנתבע בכתב ההגנה: "הוא (התובע - י.נ.) זה שיצא במפתיע מבין טור הרכבים והתנגש בי! (ר' הסיפא לכתב ההגנה).

3.      גרסאות הצדדים סותרות. בסופו של יום, לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי מקום לקבוע כי הצדדים - שניהם - אחראים לקרות התאונה, במידה שווה; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי לכדי מסקנה כאמור:

(א)   בכתב התביעה מציין התובע שבעת הפגיעה בו הוא היה בעצירה מוחלטת, בשולי הכביש. הנתבע טען אחרת. לדידו, התאונה אירעה כאשר שני כלי הרכב מצויים בתנועה. היינו, התובע לא הספיק לעצור בשולי הכביש אלא היה בנסיעה לכיוון השוליים. גרסת הנתבע עולה בקנה אחד עם גרסתו של התובע בדיון, אז העיד התובע: " כשהוא פגע בי אני הייתי בנסיעה, לא בעצירה" (עמ' 6, ש' 8); עדיפה עלי גרסתו של התובע בדיון, בעת חקירתו, על פני הגרסה הכתובה בכתב התביעה, במיוחד כאשר גרסה זו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע. אני קובע אפוא, כי התאונה קרתה כאשר התובע היה במהלך נסיעה לכיוון השוליים.

(ב)    אם התובע בדק את מצב הכביש טרם שסטה ימינה אל עבר שולי הכביש, היה עליו להבחין בנתבע. לא נטען שמחמת גרגר הלכלוך שנכנס לעינו הוא לא יכול היה לראות באותו רגע נתון. מעצם העובדה שהתובע נפגע על ידי הקטנוע של הנתבע - כאשר הוא מצוי בעת נסיעה לכיוון השוליים - ניתן להסיק שהתובע לא בחן היטב את התנועה במקום, טרם שהחל לסטות ימינה.

(ג)     עצם הנסיעה בשולי הכביש מביאה לכלל הטלת אחריות לקרות התאונה על הנתבע. היה על הנתבע לנסוע במקום המיועד לנסיעת כלי רכב, ובכלל זה קטנועים, כאמור בתקנה 33(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, המורה כדלקמן:

"במקום שיש כביש לא יסע נוהג רכב אלא בכביש, אלא אם יש הוראה אחרת בחלק זה".

(ד)    אין די בהצגת הנחייה של המשטרה לפיה בעת עומסי תנועה לא יירשמו דוחות תנועה לכלי רכב דו גלגליים הנוסעים בשולי הדרך (ככל שבמועד הרלבנטי הייתה קיימת הנחייה תקפה; המסמך שהוצג הינו מיום 18.11.2007, כאשר התאונה אירעה ביום 14.7.2008) כדי לפטור את הנתבע מלפעול בהתאם להוראות הדין, כאמור לעיל; סוגיית האכיפה - לחוד, והאחריות על פי הדין - לחוד. אלמלא נסע הנתבע בשולי הכביש, לא הייתה נגרמת תאונת הדרכים.

(ה)   לשני הצדדים אחריות לקרות התאונה: לתובע - מעצם העובדה שהוא סטה אל שולי הכביש מבלי ליתן התייחסות מספקת לתנועה; לנתבע - מעצם נסיעתו בשולי הכביש.

4.      שיעור הנזק: הנזקים הנזכרים בחוות-דעת השמאי לא נסתרו; כמו כן, אני מאשר את ההוצאה עבור שכר טרחת השמאי. בנסיבות העניין, בשים לב לאופי ההליך, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש; התביעה לפיצוי בגין ביגוד שנקרע וקסדה שנפגעה לא הוכחה (לא הייתה בחוות הדעת התייחסות לקסדה, לא הוצג צילום של הקסדה ולא הוכח שנרכשה קסדה חדשה); כמו כן, לא הוכח הנזק המתייחס להיעדר שימוש במנוי חדר הכושר (לא הוצגה תעודת מינוי ואסמכתא עבור העלות). אני מאשר את הנזקים הישירים, כאמור בסעיפים 10.1 ו - 10.2 לכתב התביעה. בשים לב לחלוקת האחריות שנקבעה, זכאי התובע לפיצוי בשיעור מחצית מהסכומים שאושרו.

5.      אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום סכומים כדלקמן: סך של 1,696 ש"ח, בצירוף אגרת בית משפט ע"ס 50 ש"ח ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 21.6.2011, ועד למועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי - בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום,  כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: